לאחרונה אני מוצא את עצמי חוזר שוב ושוב לאותה תחושה מוכרת בגינה – שקט עדין, נשימה עמוקה, מגע באדמה. אבל הפעם, אני מבין את זה יותר לעומק. כבר יותר מעשור שאני עוסק בגינות – מקים, שותל, מלווה – אבל לאחרונה מתבהרת תובנה ישנה שכל פעם אנחנו מצליחים לדייק אותה עוד יותר. אפשר בקלות להסתכל על הזמן שלנו בגינה כהרבה יותר מגינון. זה התרפויטיקה של העבודה בגינה – תהליך מרפא ומעצים, גינה של שקט שבה נפש ואדמה נפגשות במטרה אחת: צמיחה.

קצת הסבר על העולם של גינון טיפולי

גינון טיפולי הוא גישה פסיכותרפויטית שמחברת בין עבודה עם אדמה לבין עבודה עם הלב. בין שתילה של צמח לבין שתילה של תקווה. זהו מסע עדין, שבו צמיחה פיזית משתלבת בריפוי רגשי. העבודה בגינה של שקט מציעה הזדמנות לעצור, להתבונן, לגעת, לטפח ולהתפתח. לראות משהו חי גדל בזכותך – ובעצם גם בך.

הגינה של שקט מתאימה לילדים שמחפשים יציבות, לנוער שמבולבל, למבוגרים שחווים עומס, וגם לכל אחד שפשוט רוצה להרגיש קצת יותר קרוב לעצמו. גינון טיפולי לא מצריך מילים. הוא פשוט מאפשר להיות – עם האדמה, עם הצמח, עם עצמנו, בתוך השקט המרפא של הגינה.

קשר גוף-נפש בצמיחה איטית

יש משהו עמוק ואיטי בגינה של שקט. קצב שאי אפשר להאיץ, ריח שמגיע רק אם עוצרים להריח, ליטוף עלים שמשיב את התחושה לגוף. בגינה, הגוף פועל – חופר, נוגע, מדלל – והנפש מצטרפת. התחושות הגופניות מעוררות רגשות, זיכרונות, הבנות.

המעבר מפעולה פשוטה – לשתול שתיל בתוך השקט של הגינה – לתחושת הישג, משמעות וחיבור, הוא בדיוק המקום שבו נוצרת ריפוי וההתפתחות האישית. זו, בעצם, התרפויטיקה של העבודה בגינה במובן הכי עמוק שלה - התהליך שבו עצם העבודה הפיזית בגינה מסייעת לשחרר מתחים, לווסת רגשות ולחזק תחושת מסוגלות.

הטבע כמרפא – תיאוריית שיקום הקשב

רייצ'ל וסטיבן קפלן, מהחוקרים הבולטים והמשפיעים בתחום הפסיכולוגיה הסביבתית, הקדישו עשרות שנים לחקר הקשר בין האדם לטבע. אחת התרומות המרכזיות שלהם היא "תיאוריית שיקום הקשב" (Attention Restoration Theory – ART), שמסבירה כיצד סביבות טבעיות מסוגלות לא רק להרגיע – אלא ממש לשקם את המוח.

בעידן שבו אנחנו מוצפים בגירויים – מסכים, משימות, התראות – המוח שלנו פועל כל הזמן במצב של "תשומת לב מכוונת", שדורש מאמץ רצוף ויוצר עומס מנטלי. הגינה של שקט, לפי קפלן וקפלן, מאפשרת בדיוק את ההפך: "קסם רך" (Soft Fascination) – מצב שבו תשומת הלב נמשכת באופן טבעי אך עדין, מבלי להעמיס על המערכת הקוגניטיבית.

זו תחושה שאתם אולי מכירים: הרגע הזה שבו אתם מתבוננים בעלים נעים ברוח, בחרק שטייל על עלה, בעננים שנודדים לאט – והמוח שלכם פשוט נח בתוך השקט המקיף של הגינה. הגוף נרגע, הנשימה מתארכת, ומערכת העצבים נכנסת למצב של ריפוי. כפי שכתבו קפלן וקפלן: "הטבע אינו רק מרחב נעים – הוא מקור עמוק לריפוי וחיבור עצמי."

בתוך ההבנה הזו שלמדנו ממחקרם של קפלן וקפלן מתחדד משהו עמוק לגבי גינות כמו שאנחנו מקימים: הן לא סתם שטחים ירוקים מעוצבים. הן מרחב מערכתי של קשר – בין אדם לאדמה, בין חוץ לפנים, בין השהות והתנהלות של אדם בגינה של שקט לבין ההתפתחות האישית והרגשית שלנו.

מדובר במרחב בו רגש, מחשבה וחוויה פיזית מתערבבים לכדי תהליך מרפא. תהליך המתרחש גם בלי מילים. בסופו של דבר, הגינה של שקט היא לא רק אוסף של אדמה, צמחים וכלים. היא מערכת יחסים שמטפחת אותנו – כשאנחנו מטפחים אותה. זוהי התרפויטיקה של העבודה בגינה בביטוי הכי טהור שלה - הקסם הכי גדול שיש לטבע להציע.

מרחבים שצומחים גם מבפנים

בבוסתניקה, העקרונות של גינון טיפולי אינם רק תיאוריה – הם נוכחים בשטח, בגינות עצמן, ובעשייה היומיומית שלנו בין אם בבית פרטי או בחברות ומוסדות חינוכיים בהם אנו פועלים. הטבע עבורנו הוא מזמן כבר לא רק אמצעי נוי, אלא סביבה פעילה שמרפאת, מזינה ומחזירה לאדם את מה שהוא שכח – הגינה של שקט שמחזירה קצב טבעי, תחושת שייכות ומסוגלות.

כשאנחנו מקימים גינת מאכל, אנחנו לא ניגשים אליה רק עם כלים ומצע שתילה, אלא גם עם הקשבה. אנחנו שואלים: מי האנשים שיטפלו בה? מה הגוף שלהם צריך? מה הנפש שלהם מחפשת? איך יהיה להם נעים לטפל בגינה של שקט?

כאשר אנחנו מקימים גינת מאכל אנו חושבים על כך שהשהייה בה תהיה חווייתית – מלאה במגע, ריח, קצב וחיבור פיזי-חושי לאדמה ולצמחים. אנחנו לא ממהרים אל התוצאה – אלא מעודדים שהייה, התבוננות והפנמה של המחזוריות בתוך השקט המרפא של הגינה: לזרוע, לחכות, להשקות, לשחרר והכי חשוב להיות בגינה לפחות 5 דקות ביום - כן, כל יום!

הדיאלוג עם הגינה של שקט הוא הרבה יותר מגיזום ושתילה – זה דרך נגישה לעצור לרגע ולקיים אינטראקציה עם הטבע שממש מעבר לפינה, ובעומק שלה – גם כל אחד עם עצמו. הגינה של שקט מייצרת מרחב שבו מתחדשת תחושת המסוגלות, נולדת אחריות חדשה, ולעיתים – מתוך שקט וריח של עלים – עולה גם שמחה פשוטה, אמיתית, של חיבור.

בכל גינה של שקט שאנחנו מקימים, יש הזדמנות לצמוח מחדש. לא רק מהאדמה – אלא גם מבפנים.