השיעורים שמסתתרים בין העלים: מה שגינת המאכל באמת מלמדת אותנו
- לפני 10 שעות
- זמן קריאה 3 דקות
לפעמים אני עומד במרפסת, מסתכל על שתיל עגבנייה קטן שמתעקש לצמוח לכיוון האור, ומבין שהגינה היא הרבה יותר מאספקת ירק טרי. היא בית ספר. בבוסתניקה אנחנו קוראים לזה "חקלאות תודעתית" – כי כל מה שקורה באדנית, קורה בסוף גם אצלנו בפנים.
על הקצב של הטבע (ושלנו)
השיעור הראשון והחשוב מכולם הוא שהטבע לא ממהר – והוא בטח לא מתבלבל. בעולם שבו הכל קורה ב"קליק", הגינה מבקשת מאיתנו לעצור. זרעתם היום? מעולה. עכשיו תנשמו. כל יום של המתנה לנביטה הראשונה הוא תרגיל בסבלנות. הגינה מלמדת אותנו שדברים טובים באמת לוקחים זמן, ושסבלנות היא לא רק המתנה, היא היכולת לסמוך על התהליך גם כשלא רואים כלום מעל פני השטח.
זה מזכיר לי טעויות נפוצות שאני פוגש. כמה פעמים מצאתם את עצמכם משקים עוד ועוד, לא כי הצמח צמא, אלא כי אתם צמאים לראות אותו כבר גדל? גינת המאכל מזכירה לנו שהשקיה היא קודם כל הקשבה. לכל צמח יש את הקצב שלו.
בין עשב שוטה לפוטנציאל שטרם פרח
יש רגעים שבהם הגינה נראית קצת "מבולגנת", ואז מגיע הדחף לנכש הכל. אבל הנה שיעור בראייה עמוקה: בחיים, כמו בגינה, קל להתבלבל בין עשב שוטה לבין שתיל חדש שעוד לא זיהינו. לפני שאתם תולשים הרגלים, מחשבות או עומסים, הגינה מבקשת מאיתנו להסתכל טוב. לא למהר לשפוט. לפעמים מה שנראה כרגע כמו הפרעה, הוא בדיוק המקום שבו צומח משהו יקר ערך.
וכשזה צומח? זה אף פעם לא קורה לבד. גינה שופעת היא חגיגה של שותפויות. דבורים, פרפרים, ואפילו שלשולים באדמה, כולם חלק מהקשרים שמקיימים את השפע הזה. בדיוק כמונו, גם הגינה פורחת כשהיא מרגישה בטוחה ואהובה, עטופה באור ושמש. השמש בגינה היא כמו חום אנושי ומילה טובה בחיי היום-יום שלנו; בלעדיהם אולי נשרוד, אבל לא באמת נפרח.
התרופה שמתחילה באדמה
יש ימים שלא בא לי "לטפל" בגינה. אני עייף מהעיר, מהרעש. אבל אז אני יוצא החוצה רק ל-5 דקות. הריח של האדמה הלחה, הציוץ הקטן, המגע של האצבעות במשהו אמיתי וחי אלו רגעים שבהם הגינה הופכת לתרופה. היא לא צריכה תירוץ, היא פשוט מחכה שם כדי לחבר אותנו מחדש.
בסוף היום, כשאני קוטף עגבנייה שגידלתי בעצמי, הסיפוק הוא לא רק בטעם (והוא מדהים, באמת). הסיפוק הוא בכבוד העמוק למה שנכנס לנו לצלחת. גינת המאכל הביתית יכולה להיות צנועה בגודלה, אבל היא עצומה במה שהיא מעניקה לתודעה שלנו. היא הופכת אותנו לאנשים שמבינים שהדברים הפשוטים ביותר, אדמה, מים, אור ולב פתוח הם הדברים הכי עמוקים שיש.
רוצים להתחיל ללמוד מהאדמה שלכם?
אל תחכו לגינה המושלמת. קצת שמש, כמה אדניות וידיים שרוצות לגעת – זה כל מה שצריך. אני מזמין אתכם להצטרף למשפחת בוסתניקה ולהתחיל לגדל, כי כל שיעור שמתחיל באדמה מסתיים בפרי. לפעמים בצלחת, ותמיד בלב.
דווקא עכשיו, כשמסביב הכל רץ, זה הזמן המושלם לעצור רגע ולתכנן את הבוסתן הפרטי שלכם. לחלום בירוק, ולדמיין איך המרפסת הקטנה הופכת למרחב חי, נושם ופורח.
השליחות שלנו היא לראות כל אחד ואחת מכם מגלים את הקסם שבגידול האוכל שלכם– את הטריות, את הבריאות ואת אנרגיית החיים שרק גינה ביתית יודעת להעניק.
זה לא משנה אם יש לכם גג ענק או אדנית קטנה, אנחנו כאן כדי ללוות אתכם בתהליך מייעוץ מקצועי ועד הקמה מלאה של גינת מאכל משגשגת. בואו נהפוך יחד את העיר לירוקה יותר, צלחת אחרי צלחת.
מצרף שיר מקסים שמעורר בי השראה ומשמח אותי כל פעם מחדש…
זרע נובט
אודי רז, לילה בטרמן ויואב יפת - שירה
ענבר הימן - אסלטו
זרע נובט לא מתלבט מה אם ייבול
והענן לא מפחד מה אם ייפול
נחל זורם ומתפתל לא עוצר כדי לשאול
אם עכשיו יפנה ימינה או לשמאל
הענף לא מתבייש אם הוא נשבר
הכלנית לא מתנשאת על הדרדר
והזמיר לא מתחרה בעפרוני
מה משנה להם מצעד הפזמונים?
הים לא מתאמץ להיות מאוד עמוק
והלימון לא מנסה להיות מתוק
שמש עולה בלי שאלה, גם לא מבט בשעון
לא מחפשת את הרגע הנכון
אין לשריפה רגשות אשם, רוחה קלה
השיטפון לא מרחם על הנמלה
והחמסין, הוא לא מקדיש שום מחשבות
לזרע שממש אתמול החל לנבוט
זרע נובט לא מתלבט...